גורמי מתח וחרדה: חוסרים פיזיולוגיים

בנוסף לגורמים הנפשיים, צריכים לבדוק אם אין חסרים פיזיולוגיים שגורמים למתח לחץ וחרדה. לדוגמה, כך משתפת חגית: "התקשרה אמא של ילד צעיר, ודיברה על כך שהילד אינו מסוגל להתרכז בשום משימה. זה לא נשמע לי הגיוני וביקשתי בדיקות דם. הילד היה בלי ברזל בכלל. איך אמא רוצה שילד יהיה בסדר במצב הזה?

סיפור נוסף קרה עם ילד בעל בעיות קשב וריכוז באופן הקיצוני ביותר שראיתי. ילד נבון מאוד אבל עם התנהגות קיצונית, עד שהיה שיקול להכניס אותו למוסד סגור בגיל 8. כשפגשתי את האמא והילד, זיהיתי נפיחות בבלוטת התריס. שאלתי אם בדקו אותו, והאמא השיבה בשלילה. מסתבר שהיה לילד גידול בבלוטה, והיא, כידוע, אחראית על רוגע ושקט נפשי. לאחר שהגידול הוסר, הילד החלים לחלוטין ואף סיים את לימודיו במוסד חינוכי רגיל".

חגית באה להאיר נקודה, והיא: צריכים להתבונן. "אין פתרון אינסטנט", היא מסבירה. "זה לא לתת כדור, אלא לבדוק. הילד סובל מקשב וריכוז? קודם להתבונן. רופא סיני אמיתי, לפי התרבות, אינו יושב בקליניקה, הוא בא לאנשים הביתה כדי לראות את המערכת בה הילד גדל.

לפי הרפואה הסינית – כמעט אין אף מחלה שאינה קשורה למצב נפשי

כעס – מחלות כבד; חרדה – מחלות בדרכי השתן; דאגה – מחלות בטחול ובקיבה. מעי רגיז? כאבי בטן? אלו מעידים על לחץ וחרדה עמוקים. זו חרדה אובססיבית, דוגמת 'מה יהיה אם לא אמצא, לא אצליח, לא אראה, וכו'; אסתמה של העור – אובדן. אצל ילדים זה יכול להיות מכל סוג שהוא: איבדתי אמא כי היא מתייחסת לילד אחר, היתה לי בובה – היא אבדה; פסוריאזיס וסבוריאה – באים מלחץ נפשי; מאחורי כל חולי סרטן – יש טראומה נפשית. סרטן מחוברת ישירות לנפש. לכן כשעושים שינוי רגשי בזמן סרטן, הם נרפאים. כל אלו נמצאים תחת כותרת: מחלה כאתגר.

מובן שהורים לילדים צריכים לנהל את השקט של עצמם כדי לעזור לשקט של ילדיהם. הורה עצבני לא יכול להגיד לילד שלו תהיה רגוע. צריכים לבדוק אותנו מבחינה רגשית.

גם אמא צריכה לבדוק את עצמה. אם היא בדיכאון או בלחץ, היא משרה זאת על בני הבית ואפילו מעבירה אנרגיה לאוכל שמבשלת. מצבים נפשיים מגיעים לא מעט פעמים על רקע חוסר איזון הורמונאלי, אז גם את זה צריך לבדוק. כאשר חגית מבקרת יולדת, היא מביאה לה מוצרי בריאות שיעזרו לה לשמור על איזון הורמונאלי, שתהיה בריאה יותר.

אם נתייחס לסוכרת ילדים – היא לגמרי מחלה פיזית, אבל היא תתקוף אנשים או ילדים שחושבים שלא מגיע להם מתוק בחיים. הכל עובר דרך הרגש. משפחה היא גוף חי ופועם. כשאדם אחד יוצא מאיזון, צריכים לעזור לו לחזור כי זה משפיע על כולם.

לעתים תינוק חווה טראומה ואין לנו כלל מושג על כך. אולי כי לא חיבקו אותו מספיק, אולי כי הוא הריח את אמא בחדר לידה אך לא שמו אותו עליה על הבטן, והוא מרגיש אבלות. אחד התפקידים של מטפל זה להתבונן ולעזור לו להציב מראה בתוך חייו. שם רואה את עצמו כמות שהוא ולא כמו שהעיניים רוצות. ואז אפשר להוציא דברים מהקושי. מובן שיש עזרים בתצורה של צמחים, שיכולים לעזור בדברים הרגשיים.

למשל, אם נדע איזה טעם הוא אוהב לאכול? הטעם מראה איפה הקושי בגוף של הילד. יש ילדים שיאהבו מלוח. עודף מלח מעיד על חרדה. אוכל חמוץ מדי מעיד על כעס. תנו לעצמכם ולילדים לדבר על רגשות, לתת שחרור, כי אין מחלה שאדם חולה בה שאין בה חלק נפשי. תהליך הריפוי וההחלמה צריך להיות משולב גם בגוף וגם לנפש ולהביא אותו למקום שבו יפתח לריפוי של בורא עולם. אם חצי מהכסף שמושקע בריפוי, היה מושקע במניעה ותחזוקה – היינו בריאים כפליים.

אין האמור בכתבה זו להיות התוויה רפואית, הכתבה משקפת זווית אחרת ושופכת אור על דרכים נוספות.